ידעתי שהצעירים בליטא הם המאושרים בעולם, ואז ראיתי אותם רוקדים בכלא

Lead

דווקא מול הצעירים בווילנה, שרוקדים בלי לגעת, חשבתי על הצורך שלנו כישראלים להצטופף. האם הוא נובע מאהבה, או מפחד להישאר לבד

Precisely in front of the young people in Vilnius, dancing without touching, I thought about our need as Israelis to crowd together. Does it stem from love, or from fear of being left alone?